עו"ד רון לביא ואח' נ' מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט - פסקדין

החלטה

1. שתי בקשות בפני:

א. בקשת המדינה לעיכוב הליכים בתיק ולמחיקת סעיפים מתצהירי התובעים.

ב. בקשת התובעים למתן פסק-דין בשל אי הגשת תצהירי הנתבעת.

2. כזכור, תביעתם של עוה"ד לביא ואביטן עניינה בגמול שעות נוספות שהם טוענים כי הם זכאים לו מהמדינה בגין תקופת התמחותם במסגרת הנהלת בתי המשפט.

3. המדינה מנמקת את בקשתה לעיכוב ההליכים בכך שבעקבות פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק עב 1064/03 – ארפי נ. הנהלת בתי המשפט, אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המתמחים לגמול שעות נוספות, הוגש ערעור לביה"ד הארצי אשר היה במועד הגשת הבקשה תלוי ועומד וכי נכון יהיה להמתין להכרעתו, שכן מדובר באותה סוגיה שהכרעה בביה"ד הארצי רלוונטית להכרעה שבהליך זה.

4. באשר לבקשה למחיקת סעיפים מהתצהיר, טוענת המדינה כי סעיפים 13-11 בתצהירו של התובע, עו"ד לביא, וסעיפים 12-10 בתצהירו של עו"ד אביטן, דינם להימחק מהטעם שאין הם רלוונטיים להכרעה בתיק והם עוסקים בצורת עבודתם עם השופט המאמן, ומשאישר כב' השופט מנחם קליין את דו"חות הנוכחות של התובעים והמדינה עצמה אינה חולקת על כך כי אלו היו שעות עבודתם, הרי שאין צורך כלל לבחון את אופי פעילותם של התובעים במסגרת התמחותם.

5. התובעים בתגובתם טוענים כי התנהלות המדינה עולה כדי חוסר תום לב, שכן המדינה ביקשה הארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית והתובעים נענו לה וכי בקשתה לעיכוב הליכים לוקה בשיהוי, שכן יכולה הייתה להגיש בקשתה זו עוד קודם לכן שעה שהערעור לביה"ד הארצי (עע 508/08) הוגש על ידיה עוד בשנת 2008.

6. עוד מוסיפים המשיבים, כי אין מקום למחוק סעיפים מהתצהיר שכן הנתבעת בטענה זו מנסה להימנע מבירור טענותיהם שלא כדין.

7. התובעים גם מבקשים בקשה למתן פסק דין בשל אי הגשת תצהירי המדינה, חרף העובדה שלא הוארך המועד פעם נוספת לצורך הגשת התצהירים.

8. המדינה טוענת כי ביום 1.6.10 לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של התובעים, התבקש בית הדין לעכב את ההליכים, למחוק סעיפים מתצהירי התובעים וכן להאריך את המועד להגשת התצהירים.

ביום 6.6.10 ניתנה החלטה ולפיה התבקשו התובעים להגיב לבקשה וביום 13.7.10 הגישו התובעים תגובתם לבקשת המדינה, כמפורט לעיל.

9. בין כה וכה, ניתן פסק דינו של ביה"ד הארצי בעניין ארפי ובעקבותיו הגישה המדינה הודעה לתיק, כי פסק דינו של ביה"ד הארצי השמיט לטעמה את הבסיס לתביעת התובעים לגמול שעות נוספות, וגם להודעה זו התבקשו הצדדים להגיב ולכך טרם הגיבו.

הכרעה

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לרבות דבריהם במהלך הדיון היום, אני מחליט כדלקמן:

מתן פסק דין כבקשת התובעים

א. שעה שתלוי ערעור בביה"ד הארצי בעניין זהה למעשה לתביעתם של עוה"ד לביא ואביטן, הרי שנכון היה להמתין להכרעה, ושבעתיים יפים הדברים שעה שכבר ניתן פסק הדין של ביה"ד הארצי, ומתן פסק דין שעה שביה"ד הארצי כבר אמר דברו אינו ראוי בעיניי שכן יש לבחון את פסק הדין בעניין ארפי ויישומו על המקרה שבפניי.

ב. לכך יש להוסיף כי הסעד הנכון, שעה שלא מוגשים תצהירי עדות ראשית, אינו מתן פסק דין נגד הנתבע אלא קביעה כי יש לראותו כמי שאין בכוונתו להגיש ראיות, ובעניין זה נתפסו התובעים לכלל טעות שעה שביקשו פסק דין על יסוד התביעה (ראו לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה, פרק 12 עמ' 12).

המסקנה היא איפוא כי דין הבקשה למתן פסק דין להידחות.

הארכת המועד להגשת תצהירי הנתבעת